אבי מספר: חדשיים לפני המאורע החשוב למדתי אצל רבי שהכין אותי לדרשה. כשבאה השבת

המיועדת עליתי סוף סוף לתורה. אבי ליווה אותי והיה כל הזמן ליד בן-זקוניו. אמי, שהתרגשה כמובן לראות את בנה הקטן והשובב מקבל עליו עול המלכות, נמצאה כל העת ב"עזרת הנשים".

 

כאשר נכנסנו לבית הכנסת זרקו עלינו צימוקים וסוכריות. אחרי שאמרתי את הברכה קרא

"בעל הקורא" פסוקים מן התורה. עקבתי אחריו בהתרגשות, כשמדי פעם אני מפנה ראשי בגאוה לעבר הקהל. אך כשאמרתי את ה"הפטרה" כמעט נעתקו המלים מפי וחשבתי שלא אצליח. אך לאט לאט התגברתי והכל עבר בשלום.

 

כשסיימתי יצאו כולם, המשפחה והנוכחים, לעבר ביתנו. אבי הגיש לי שקית סרוגה יפה -

מעשה-ידי-אמי – שבתוכה היו תפילין "של ראש" ו"של יד". והיה זה כבוד גדול בשבילי. מאותו יום הייתי משכים עם שחר ומניח את התפילין שקיבלתי לבר-מצוה.