google-site-verification: google77f5fad91e8f4e96.html
 
על מוות

זלדה

כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי

כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

אוּלַי יֵשׁ מָוֶת שֶׁאֵין בּוֹ

אַלִּימוּת

מָוֶת שֶׁדּוֹמֶה לְפֶרַח.

כָּל הַלַּיְלָה הִפַּלְתִּי תַחֲנוּנִי

אֲפִלּוּ אֲנִי עָפָר

תִּהְיֶה בִּי מְנוּחָה

לְהַבִּיט אֶל גָּבְהֵי שָׁמַיִם

וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד

לְהִפָּרֵד מִיָּפְיָם,

כָּל הַלַּיְלָה חָשַׁבְתִּי

בְּרִיּוֹת רַבּוֹת גָּרוֹת

בְּחָזִי הַכּוֹאֵב

וְסִפּוּרִים שׁוֹנִים,

צָרִיךְ לְהַדְלִיק נֵר

וּלְהַבִּיט עֲלֵיהֶם

בְּטֶרֶם אִישַׁן הַמָּוֶת.

Literature, Poetry, Theory/
אבלות
More >