שׁוֹשַׁנָּה בְּלֹא עִתָּה נִקְטֶפֶת
יהודה הלוי
הָהּ, בִּתִּי, הַשָׁכַחַתְּ מִשְׁכָּנֵךְ
כִּי לִשְׁאוֹל נָסְעוּ נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנֵךְ
וְאֵין חֶלְקִי מִמֵּךְ, רַק זִכְרוֹנֵךְ
וַאֲחוֹנֵן אֶת עַפְרוֹת צִיּוּנֵךְ
עֵת אָסוּר לִשְׁאֹל שְׁלוֹמֵךְ וְאֵינֵךְ
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
בַּת מוֹצֵאת מֵחֶדֶר הוֹרָתָה
אֵיךְ אֶחְיֶה, וּמִנַּפְשִׁי גִזְרָתָה
צוּר אֲבַקַּע עֵת אֶרְאֶה צוּרָתָהּ
אֵיךְ תִשְׁנֶה לְבָנָה מֵהַדְרָתָהּ
שָׁם בִּשְׁאוֹל אֶרְאֶה יוֹם חֲתֻנָּתָהּ
אֵיךְ תָּשִׂים גּוּשׁ עֲפַר חֻפָּתָה
מַר לִי מַר, בִּתִּי, עַל חֶסְרוֹנֵךְ
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
שׁוֹשַׁנָּה בְּלֹא עִתָּה נִקְטֶפֶת
אֲשֶׁר צַלְמָהּ - בֵּין עֵינַי טוֹטֶפֶת
אֵיךְ דִּמְעָה כַּנָּהָר שׁוֹטֶפֶת
אֵיךְ בַּת בְּחֵיק עָפָר נֶאֱסֶפֶת.
מָה אֶזְעַק בִּתִּי וְאָזְנֵךְ עֲרֵלָה
וְלַעֲנוּתִי מִלָּה אֵין בִּלְשׁוֹנֵךְ
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.