google-site-verification: google77f5fad91e8f4e96.html
top of page
בֵּינְתַיִם

נתן זך

בֵּינְתַיִם הִיא חוֹזֶרֶת אֵלַי בְּכָל עֵת אִישַׁן בַּחֲלוֹמִי

וַאֲנִי אוֹמֵר לָהּ בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ, בֵּינְתַיִם שְׁבִי,

וְהִיא מְסַדֶרֶת אֶת הַכַּר, כְּמִנְהָגָהּ,

שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה טִבְעִי שֶׁאֵם לֹא תְּסַדֵּר אֶת כַּר בְּנָהּ

וְכִי הַבֵּן יִהְיֶה זֶה הַמְסַדֵּר אֶת כַּר אִמּוֹ

וּמוֹחֶה זֵעָתָה הַקָּרָה וּמַחְלִיק אֲנִיצֵי שְׂעָרָהּ

וּמַחֲזִיק בְּיָדָהּ הַקָּרָה וְאוֹמֵר אַל תִּרְאִי

הַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו, מִמֶּנּוּ לֹא תַּחְזְרִי

רֵיקָם כְּמוֹ שֶׁחָזַרְתְּ פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת

כִּי הַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו אֵין בּוֹ תִּקְווֹת

וְלֹא אָבְדָן, חֲרָטָה וָצַעַר, אַף לֹא כְּאֵב אֵם,

הַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אֵלָיו לֹא חָסֵר דָּבָר. הוּא מָקוֹם שָׁלֵם.

Literature, Poetry, Theory/
אבלות
More >
bottom of page